נוטריון מסביר יורש על פי דין

צו ירושה

צו ירושה הוא צו משפטי מטעם הרשם לענייני ירושה, המסדיר את חלוקת העיזבון של נפטר שלא ערך צוואה. צו ירושה אינו מפרט את אופן חלוקת הרכוש לפרטיו, אלא מכריע בסוגיית זכויות הירושה ויורשיו של הנפטר. כדי לקבל צו ירושה יש להגיש בקשה לצו ירושה לאחת מלשכות הרשם לענייני ירושה, או לאחד מבתי הדין הדתיים.

שיטת הירושה בישראל מתבססת על קשרי הדם בין אבות לבנים, ולפיה יורשיו של הנפטר הם קרובי המשפחה הקרובים אליו ביותר – בני זוג (הקרוב היחידי שאינו קרוב בקשר דם), הורים, צאצאים, או קרובי משפחה אחרים, על פי סדר הירושה. גם קרובי משפחה שטרם נולדו נכללים ביורשים האפשריים של נפטר, אם מועד לידתם חל בתוך 300 יום מיום הפטירה.

אם אין לנפטר יורשים, בדרגות הקרבה הנזכרות בחוק – עיזבונו עובר לידי המדינה, שאותה מייצג האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים.

קופות גמל וביטוחי מנהלים: אלה אינם נחשבים לחלק מעיזבונו של הנפטר, ויורש אותם אוטומטית המוטב המופיע ברישומים. כל מקרה אחר יש לציין במפורש בגוף הצוואה.

בהיעדר צוואה, זכות הראשונים בירושה מתחלקת שווה בשווה בין בן הזוג של הנפטר ובין ילדיו של הנפטר. בן הזוג מקבל מחצית מן הירושה, והילדים מתחלקים שווה בשווה במחצית הנותרת. בנוסף למחצית מכלל הרכוש זכאי בן הזוג לרשת גם את המטלטלין ואת מכונית הנוסעים של המנוח, אם הייתה לו כזו. אלמנה זכאית לקבל מן העיזבון גם את דמי כתובתה ותוספת כתובה, ובנסיבות מסוימות היא יכולה גם לדרוש מזונות מן העיזבון.

ירושתו של נפטר שהותיר אחריו בן זוג אך לא הותיר ילדים מתחלקת שווה בשווה בין בן הזוג ובין הורי המנוח או אחיו ואחיותיו. בן זוג ואחים מתחלקים 2/3 לבן זוג ו-1/3 מתחלק בין האחים.

בן הזוג יורש את כל העיזבון רק אם הנפטר לא הותיר אחריו ילדים, אחים או הורים.

ידועים בציבור: על פי סעיף 55 לחוק הירושה, בהיעדר צוואה, זכות הירושה של ידוע או ידועה בציבור של הנפטר שווה לזו של בני זוג נשואים אך רק אם הידועים בציבור אינם נשואים לאחרים, וכאשר מוכיח בן הזוג שנותר בחיים כי הוא והמנוח חיו כידועים בציבור, קיימו משק בית משותף.

הורי המנוח, אחיו ואחיותיו מתחלקים בכל העיזבון רק אם הנפטר לא הותיר אחריו בן או בת זוג ולא היו לו ילדים.

ירושתו של נפטר שהותיר אחריו ילדים אך לא הותיר אחריו בן או בת זוג מתחלקת שווה בשווה בין ילדיו. אם גם ילדיו של הנפטר אינם בחיים, הירושה מתחלקת בין נכדיו של הנפטר. אם מי מילדי הנפטר נפטר לפניו חלקו עובר לנכדיו בחלקים שווים ביניהם. אם מי מיורשי הנפטר נפטר אחריו – חלקו עובר ליורשיו עפ”י צו ירושה/קיום צוואה.

ירושתו של נפטר שלא היו לו ילדים ולא הותיר אחריו בן או בת זוג, הורים או אחים, מתחלקת שווה בשווה בין הורי הוריו של הנפטר וצאצאיהם.

ירושתו של נפטר ערירי עוברת לניהול האפוטרופוס הכללי, ונשמרת מספר שנים כדי לאפשר ליורשים שיתגלו לקבל את הירושה, לאחר חלוף זמן הקבוע בחוק, עובר העזבון למדינה.

 

התנגדות לצוואה

לאחר שצוואת המנוח הוגשה לרשם הירושה על מנת לקבל תוקף, יכול ויהיו מתנגדים שונים למתן התוקף לצוואה, במצב דברים זה המתנגד לצוואה יוכל להגיש בקשת התנגדות לקיום הצוואה. לאחר שתוגש ההתנגדות יועבר הדיון בהתנגדות באופן אוטומאטי לבית המשפט לענייני משפחה.

מהם הסיבות שניתן להעלות בהתנגדות לצוואה? חוק הירושה מציין מספר מקרים אשר בהתקיימם הצוואה תהיה מבוטלת כגון:

צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית. השפעה בלתי הוגנת יכולה להיות כאשר ישנה תלות של המצווה בנהנה מהצוואה לפיכך יש לבדוק מספר פרמטרים כגון: היקף התלות מעורבות הנהנ בהכנת הצוואה הנסיבות הבן נחתמה הצוואה וכדומה.

צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית-המשפט לפי זה את דברי-הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת-הצוואה.

נפלה בצוואה טעות-סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לעניני ירושה, או בית המשפט.

הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה.

צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי – בטלה.

צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת-צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה.

המצווה רשאי לבטל צוואתו, אם על ידי ביטול במפורש באחת הצורות לעשיית צוואה, ואם על ידי השמדת הצוואה; השמיד המצווה את הצוואה, חזקה עליו שהתכוון בכך לבטלה.

צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת.

 

חשיבות הצוואה

חוק הירושה קובע כי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו. היורשים יכולים להיות יורשים עפ”י דין או זוכים עפ”י צוואה כאשר ברירת המחדל היא שבהעדר צוואה, יורשים את המוריש היורשים עפ”י דין.

לדוגמא זוג המצוי בהליך של גירושין או פרידה שטרם נסתיימו בגט, כדאי ומומלץ לערוך צוואה אשר תשקף את רצונו, שכן בלעדי צוואה עלולה להיווצר בעיה לאחר פטירת המוריש שכן בן או בת הזוג שחיו בנפרד יכולים לרשת את הנפטר על פי דין, כאשר ברור כי דבר זה הינו נגד רצונו של הנפטר להוריש לבן הזוג עימו הוא מצוי בהליך גירושין.

לפי החוק זכותו של כל אדם לצוות, לערוך צוואה ולכלול בה הוראות ולקבוע מה יעשה ברכושו ולמי יחולקו נכסיו לאחר מותו. לאחר מות המוריש, המדינה היא שאוכפת את קיומה של הצוואה, ומגינה על זכויותיו של המוריש.

עריכת צוואה פותרת ובעיקר מונעת מחלוקות מאבקי ירושה ומלחמות בין אחים שעלולות לקרות לאחר מות המוריש.

כאשר יש לאדם יש נכס שאינו ניתן לחלוקה פיסית (כגון אוסף אומנות, תכשיטים וכדומה). אזי באמצעות הצוואה ניתן להוריש פריטים ונכסים מסויימים ליורשים מסויימים. אם לא הייתה צוואה לא ניתן היה לעשות כן לפי חוק הירושה.

כאשר ישנה צוואה אזי במקרים רבים ניתן להימנע מתשלום מס ע”י היורשים עבור פעולות שונות אשר היה עליהם לשלם כאשר אין צוואה קיימת.

אם למוריש, אין ילדים או בן זוג, אזי בהעדר צוואה הרכוש יחולק להוריו ולצאצאיהם בלי קשר לטיב יחסיו עמם כלומר אף אם לא היו יחסים כלל.

לידועים בציבור מומלץ מאוד לערוך צוואה כדי למנוע התדיינות בבית המשפט כדי לקבוע את מעמד הידוע בציבור, ישנם מקרים רבים שאחד הצדדים עדיין נשוי “על הנייר” ודבר זה עלול להקים בעיות רבות כאשר אין צוואה.

כל צוואה ניתן לשנות בכל עת, ניתן להכניס תיקונים ושינויים בצוואה ע”י עריכת צוואה חדשה. צוואה מאוחרת גוברת על צוואה מוקדמת, ולכן בכל צוואה מצהיר האדם כי צוואה זו היא האחרונה, התקפה והמחייבת.

בעריכת צוואה ע”י עו”ד מומחה בתחום ובהתאם להוראות הדין, יש כדי למנוע סכסוכים בין יורשים ובכך לחסוך מהם את עוגמת נפש ודיונים רבים בבית המשפט.

 

סוגי צוואות

חוק הירושה מכיר ב-4  סוגי צוואות:

צוואה בכתב יד – צוואה הכתובה כולה בידי המצווה, וחתומה בחתימתו ובכתב ידו. על פי סעיף 19 לחוק הירושה, גם התאריך על גבי הצוואה צריך להיות בכתב ידו של המצווה.

צוואה בפני עדים – צוואה הנעשית בכתב וחתומה בידי המצווה ובפני שני עדים. על פי סעיף 20 לחוק הירושה, המצווה חייב להצהיר בפני העדים כי זו צוואתו, ובאותו המעמד חותמים גם העדים על הצוואה כדי לאשר שהיו עדים לעריכתה בידי המצווה. הצוואה יכולה להיות כתובה בכתב יד או מודפסת, צוואה מסוג זו  מומלץ לערוך אצל עורך דין מומחה בתחום  כדי למנוע טעויות אשר עלולות להביא לפסילת הצוואה.

צוואה בפני רשות – סעיף 22 לחוק הירושה, מכיר בצוואה בפני רשות צוואה הנאמרת בעל פה או מוגשת בכתב בפני שופט או הרשם לענייני ירושה או חבר בית דין דתי או נוטריון. אם הצוואה נאמרת בעל פה היא מוקראת למצווה בידי הרשות, ובסופה תבוא הצהרה, חתימת הרשות ואישור הרשות על מועד עריכת הצוואה וכי הצוואה נערכה בידי המצווה.

צוואה בעל פה – מוכר בשם “שכיב מרע”. סעיף 23 לחוק הירושה מאפשר במצב בו המצווה מצוי על סף מוות, או רואה עצמו במצב כזה, לצוות בפני שני עדים את צוואתו על העדים לזכור את דברי המצווה התאריך והנסיבות שהביאו לעריכתה. צוואה בעל פה בטלה לאחר חודש, אם חלפו הנסיבות שהצדיקו את עריכתה והמצווה עודנו בין החיים.

צוואה הדדית – הינה צוואה הנערכת במסמך אחד או ב-2 מסמכים נפרדים בו זמנית, במסגרתם קובעים בני זוג הוראות הדדיות זהות באשר למה ייעשה ברכושם לאחר מותם. בצוואה הדדית בד”כ מצווה כל אחד מבני הזוג את רכושו לבן הזוג אשר נותר בחיים.