הסכם ממון בדיני משפחה

הסכם ממון בדיני משפחה

• נישואים ותקפם. מוסדות מקבילים למוסד הנישואים כגון ידועים בציבור.
• עניינים הקודמים לנישואים – הפרת הבטחת נישואים, הסכם ממון.
• חובות וזכויות העולות מתוקף הנישואים, עניינים המתרחשים במהלך הנישואים – מזונות, הסדרי רכוש, מניעת אלימות במשפחה.
• סיום קשר הנישואין ותוצאותיו – גירושים, מדור, משמורת, הסדרי ראיה, מזונות חלוקת הרכוש המשותף.
• הורות, יצירתה ותוצאותיה, לרבות אפוטרופסות, הכרה באבהות, אימוץ, פונדקאות.
• ענייני ירושה גם מסווגים כענייני המעמד האישי.
• ולמעשה כל עניין מכל מין וסוג שהוא שמעורבים בני משפחה.
הדין המהותי הנוהג בענייני המשפחה הוא לעתים הדין הדתי, ולעתים הדין האזרחי, תלוי בשיטת המשפט הנוהגת במדינה, ובנסיבות העניין. במדינת ישראל קובע החוק כי נישואין וגירושין ייעשו באופן בלעדי על-פי הדין הדתי (דוגמת המשפט העברי או השריעה), בהתאם לעדה הדתית אליה משתייכים בני הזוג
עוד קובע החוק, כי הן בתי הדין הדתיים והן בתי המשפט למשפחה מורשים לדון בדיני משפחה, על-פי הדין הדתי. אמנם, על-פי החוק, הסמכות לדון בתיק מסוים נתונה לערכאה בה החל הדיון בתיק. עקב כך, פעמים רבות מתקיים מרוץ סמכויות בין בני הזוג, בו כל אחד מבני הזוג ממהר לפתוח תיק בערכאה הנוחה לו, כדי שכל הדיון יימשך בה.
בחוק הישראלי ישנם כמה מאפיינים ייחודיים, הנובעים מהנחות היסוד עליהן הושתת. קושי עשוי להתעורר כאשר בני הזוג אינם בני אותה דת, או כאשר הם אינם משתייכים לאף עדה דתית.
במדינת ישראל הוקם בית משפט כזה בעקבות חקיקת חוק בית המשפט למשפחה בשנת 1995. מאפייניו העיקריים של בית המשפט למשפחה הם שופטים המכירים את התחום ובקיאים בו, פרוצדורה המאפשרת גמישות, כמתבקש מאופיו של הדיון. עם זאת הגדרת סמכות הדיון של בית המשפט למשפחה בישראל רחבה, וכוללת כל סכסוך שהוא בין בני משפחה, בנוסף לסמכות בכל התחומים המסורתיים הנמנים בענייני משפחה. כך שגם סכסוך כספי בין אחים, למשל, נדון בפני בית משפט זה ולא בפני בית משפט רגיל, על אף שמבחינה מהותית אינו שונה מסכסוך כספי אחר.

הסכמים בין בני זוג

ישנם מספר סוגי הסכמים שונים הנערכים בין בני זוג, כאשר כל אחד מן ההסכמים הינו לתקופה שונה כדלקמן:

הסכם טרום נישואין:

זהו הסכם בעל תוקף משפטי, אשר נערך בין בני הזוג לפני הנישואין והוא מסדיר את כל הענייניים אשר עשויים להיות לגביהם מחלוקת במידה ומערכת היחסים לא תצלח כגון: חלוקת רכוש, הטלת סנקציות על סירוב ליתן גט, תשלום דמי מזונות (לא מזונות קטינים), וכדומה.
הסכם זה יש לאשר אצל נוטריון או רשם נישואין או בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.
הסכם ממון:

הסכם זה נעשה באופן פרטני עבור כל זוג על פי הנתונים שלו. ההסכם הינו עתידי ומתאר את אשר יקרה במקרה של פירוד בני הזוג.
הסכם זה יש לאשר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.

הסכם שלום בית:

הסכם זה נעשה כאשר היחסים בין הצדדים התדרדרו אך אחד מבני הזוג חושב כי ניתן עדיין להציל את מערכת היחסים שאז נעשה ניסיון לשלום בית.
על ההסכם לכלול בתוכו את הנושאים עליהם זקוק הזוג “לעבוד” כגון: ניהול הבית, ניהול ענייני הכספים, חלוקת מטלות הבית וכדומה.
הסכם זה יש לאשר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.
במידה וצד אחד חושב שהצד השני הסכים לערוך הסכם שלום בית ללא כוונה ממשית לפעול על פיו, אזי אותו צד יכול לפנות לבית המשפט/בית דין רבני ולבקש לבטל את ההסכם.

הסכם גירושין:

זהו הסכם הנעשה בקרוב או בסיום מערכת הנישואין.
הסכם זה דן בכל הקשור לדמי המזונות ומשמורת הילדים, הסדרי ראייה, חלוקת רכוש הצדדים וכדומה.
גם הסכם זה יש לאשר בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.
הסכם לחיים משותפים:
זהו הסכם אשר נערך כאשר לבני הזוג אין כל כוונה להינשא אחד לשני. מדובר למעשה בנושא ידועים בציבור, אשר עורכים הסכם על מנת להגן כל אחד על רכושו שלו.
הסכם זה מסדיר את אופן החיים של בני הזוג וכן את כל נושא המזונות וחלוקת הרכוש במידה והיחסים מגיעים לסיומם.

ידועים בציבור

מדובר למעשה בבני זוג אשר מקיימים ביחד משק בית ללא כל כוונה להינשא אחד לשני.
במקרה של פרידה בין בני זוג הידועים בציבור, כל הנהוג במקרה של גירושין נהוג גם במקרה של פרידה בין בני זוג ידועים בציבור, זאת אומרת שגם במקרה זה יש את נושא חלוקת הרכוש, מזונות, משמורת והסדרי ראייה וכדומה, למרות שבני הזוג לא התחתנו “כדת משה וישראל”.
ההשלכות הכלכליות על ידועים בציבור חלות גם במות אחד מבני הזוג. כפי שדיני הירושה חלות על מות בן זוג במערכת הנישואין, כך גם הן חלות במות אחד מבני הזוג במערכת ידועים בציבור.

ההוכחה הנדרשת לצורך הכרה כידועים בציבור הינה קיום מסגרת חיים משותפים, זאת אומרת על בן הזוג הדורש זכויות על פי מערכת ידועים בציבור להוכיח כי בני הזוג מקיימים חיי אישות כבעל ואישה וכן כי הם מנהלים משק בית משותף.
לעתים, בית המשפט רואה בבני זוג אשר חיים בבתים נפרדים כמנהלים משק בית משותף למרות שהם אינם גרים באותו בית.
בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שלומד את מערכת היחסים בין הצדדים, במידה ורואה לנכון כי בני הזוג חייו כזוג נשוי לכל עניין ודבר, יקבע כי מדובר בידועים בציבור.
במידה ובני הזוג אינם מעוניינים להתחתן ואינם מעוניינים כי דיני הגירושין ודיני הירושה יחולו עליהם, אזי עליהם לערוך הסכם לחיים משותפים, עריכת צוואה ואף הסכם ממון במקרים מסוימים.
במידה ולא נערכים הסכמים אלו ובית המשפט יקבע כי מדובר במערכת יחסים של ידועים בציבור, אזי כל החובות והזכויות יוטלו על בני הזוג כאילו היו נשואים.
כפי שבית המשפט לענייני משפחה נוהג, כך גם המוסד לביטוח לאומי נוהג, ובמידה ובני הזוג מקיימים מערכת יחסים אינטימית וכן הם מנהלים משק בית משותף, אזי המוסד יראה בהם כידועים בציבור.
ברגע שהמוסד מכיר במעמד של ידועים בציבור, הם נחשבים כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין בכל הנוגע לזכויות ולחובות שלהם.
יתרה מזאת, המוסד לביטוח לאומי מכיר גם בבני זוג מאותו מין כידועים בציבור.

חלוקת רכוש

ראשית כל חשוב לדעת, כל הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין, מתחלק בין בני הזוג שווה בשווה עם הגירושין, כאשר השאלה על מי רשום הרכוש אינה רלוונטית ואינה משנה כלל.
גם כאשר רכוש, נכס מסויים נרשם על שם אחד מבני הזוג, לבן הזוג האחר ישנה זכות מלאה על אותו נכס.
בעוד שרכוש אשר נרכש לפני הנישואין וכן מתנות וירושות שהתקבלו במהלך הנישואין אינן מחולקות בין בני הזוג, רכוש כגון, נכסים, מכוניות, חסכונות וקופות למניהם, פנסיה וכדומה כן מחולקות בין בני הזוג שווה בשווה.
כאמור, בנוגע לרכוש אשר איננו מחולק, במידה ואחד מבני הזוג יוכיח כי הייתה כוונה ברורה לשתף גם בנכסים אלו את שני בני הזוג, אזי כן יחול שיתוף בנכסים אלו וגם הם יחולקו שווה בשווה בין בני הזוג.
אך, כמו שהנכסים מחולקים שווה בשווה בין הצדדים, כך גם את החובות יש לחלק שווה בשווה בין בני הזוג, אך במידה וישנם חובות אשר אינם שייכים לתא המשפחתי כגון חובות בגין בגידה, הימורים, חובות שנעשו לאחר הגירוין וכדומה, אזי רק בעל החוב עצמו יהיה חייב בהם.
במידה ובני הזוג נישאו לפני 1.1.1974, אזי חלה על בני הזוג הלכת השיתוף, זאת אומרת, כל מה שנרכש על ידי בני הזוג במהלך חיי הנישואין יתחלק ביניהם שווה בשווה ללא כל קשר על מי רשום אותו פרטי, כאשר אחד מבני הזוג יכול לדרוש לחלק את הרכוש עוד בטרם הגיעו יחסי הנישואין לסיומם.
במידה ובני הזוג נישאו אחרי 1.1.1974, אזי חל איזון משאבים אשר אומר כי רק במקרה של סיום חיי הנישואין עקב גירושין או מוות, רק אז קמה זכות לבן הזוג לחלק את הרכוש המשותף.
ישנם מקרים לא מעטים, בהם אחד מבני הזוג מבריח נכסים ששייכים לשני בני הזוג ו/או מרוקן את חשבון הבנק המשותף ללא ידיעת בן הזוג, יוצר חובות וכדומה. במקרים אלו, יש לבקש סעד זמני של צו מניעה אשר יאסור על אותו צד לבצע דברים אלו.
חשוב לציין, כי גם בנושא חלוקת רכוש כגון נושאים אחרים ישנה סמכות שיפוט לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני.