פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין

הפרת הבטחת נישואין

ההבטחה לנישואין היא חוזה מחייב. על הסכמים להינשא יש להחיל את דיני החוזים על היחסים בין בני הזוג. החוזה נוצר אם הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחס משפטי מחייב. אם בני הזוג ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית, או שההתחייבות ביניהם היא אך במישור החברתי היא שאלה שצריכה להיבחן עלידי בית המשפט.

יש לבדוק את התנהגות הצדדים, טיב הקשר ותוכנן של ההבטחות.  הסתמכות של הצד שקיבל את ההבטחה ושינוי מצבו לרעה עשויים להוות הודחה לעניין חוזי.  החוזה להינשא הינו חוזה מיוחד הצד הנפגע צריךלהסתפק בפיצויים ןתן לא לא ניתן לכפות על צד להינשא בכח.

ישנה אפשרות לתבוע פיצויים מכוח עילה חוזית כאשר יש הפרה של הבטחת נישואין, גם במקרה שאחד מבני בזוג נשוי לאחר.

הדעה הרווחת בפסיקה היא: “תביעה כזאת יש בה, כמעט תמיד, משהו מן הדוחה” כי היא יוצאת מתוך ההנחה, כי הגבר או האישה חייבים היו להתחתן עם בן-הזוג האחר אך ורק בשל ההבטחה שננולמרות שאין אהבה ביניהם.

“לפי התפיסה המקובלת כיום בחברה חופשית בחירת בן זוג היא הכרעה אישית-אינטימית העשויה להשתנות ללא סיבה רציונלית. הכרעה זו היא פועל יוצא של אותו תהליך מורכב המכונה ‘אהבה’, ובתור שכזאת עליה להיות נקיה מכל לחץ חיצוני וחופשיה מכל התערבות זרה. לשון אחרת: על אדם להיות בן-חורין לחזור בו מהבטחת נישואים”.

בכדי שתתגבש עילת הפרת הבטחת נישואין, יש לבחון האם הייתה הבטחה מחייבת כאמור בדיני החוזים. האם אותה הבטחה מעידה על מסוימות וגמירות דעת מצד המציע שעולה לכדי קיבול. דבר זה יכול ויאמר מפורשות ויכול שיעשה בדרך של התנהגות.

לא כל התנהגות נחשבת כהבטחה לנישואין. יחסים טרום נישואין רבים עלו על שרטון. כאשר מדובר בהתקשרות אישית אינטימית שאינה ניתנת לאכיפה, יש לבחון באופן זהיר את רצון הצדדים וכוונתם, האם היתה כוונה משפטית ברורה, האם ראו עצמם הצדדים מחויבים מבחינה משפטית, או שראו עצמם כמחויבים אך במישור המוסרי חברתי.

יש לבחון את הראיות הנסיבתיות של מתן ההבטחה, כשאין צורך בהסכמה פורמאלית או בפירוט הטכניקה של צורת טקס הנישואין. די בהוכחת עובדות שיש בהן להכריע את המסקנה כי הצדדים הגיעו למצב בו רצו לכרות ברית חיים ונישואים יחד.

בית המשפט נוהג לפסוק בגין הנזק הממוני שנגרם ע”י הצד המפר וכן בגין עוגמת נפש כאב וסבל יש לזכור כי אף אדם לא יעש לאור העובדה שאדם לא יעשה שיקול של “עדיף להתחתן” מאשר לשלם את הפיצוי שעתיד להיפסק  בגין הפרת הבטחת הנישואין.

עילת התביעה החוזית בגין הפרת הבטחת נישואין

נקלטה במשפט הישראלי מן המשפט המקובל האנגלי, ועם חקיקת חוק החוזים הישראלי, מכירה הפסיקה בעילה מכוח חוק זה.

מדובר בעילת תביעה חוזית אשר לפיה, להבדיל מתביעת נזיקין בגין תרמית או מצג שווא, יינתן פיצוי גם בהעדר כוונה לרמות מצד המבטיח.

עקרונית, אין דבר בהסכמים להינשא, ככאלה, המונע החלתם של דיני החוזים על היחסים בין בני הזוג. עם זאת, החוזה נוצר אם הצדדים התכוונו ליצור ביניהם יחס משפטי מחייב.

השאלה האם בני הזוג ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית, או שמא ההתחייבות ביניהם היא אך במישור החברתי או המוסרי, היא שאלה שצריכה להיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. יש לבחון, בין היתר, את התנהגות הצדדים, טיב הקשר ותוכנן של ההבטחות. הסתמכות מצד מקבל ההבטחה ושינוי מצבו לרעה עשויים להוות אינדיקציות בדבר כניסה לתחום החוזי.

כוונה ממשית ומוכחת יכולה להימצא למשל במקרים בהם הצדדים קבעו תאריך ברור לחתונה, נרשמו ברבנות, חילקו הזמנות ועשו הסידורים הדרושים לקיום טקס הנישואין או במקרים בהם הקשר בין הצדדים הוביל להריון ואף ללידה או במקרים בהם האירוע התקיים אך אחד הצדדים לא הופיע אליו.

ואולם חשוב לציין, כי ההכרה בתוקפה החוזי של הבטחה להינשא אינה נקייה מספקות. ניתן לטעון כי ההסכם להינשא הינו בעל אופי אינטימי והוא מצוי בתחום הרגש, על כן מן הראוי הוא להכיר בחירות של כל צד להשתחרר מהבטחתו, בלא שבכל יפר את זכותו של הצד האחר.

לא כל הבעת תקווה לנישואין או אמירה כזו או אחרת הנה הבטחת נישואין, כפי שלא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר היא מחויבות לנישואים. המדובר רק במקרה בו הנסיבות מצביעות באופן ברור וודאי על קיומה של מחויבות ממשית לקשר זוגי קבוע ולחתונה.

יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון (כב’ השופטת פרוקצי’ה) באחד מפסקי הדין המנחים (ע”א 5258/98 פלונית נ. פלוני):

“במערכת סבוכה ומורכבת של יחסים של בני זוג המקיימים מערכת קשרים אינטימית, לא כל אמירה או הבעת תקווה או כוונה הצופות פני עתיד שקולות כהבטחת נישואין, ולא כל התנהגות המצביעה על רצון להמשכיות הקשר ועל ציפייה להתמיד בו לטווח עתידי שקולה כמחויבות לנישואין. בצד הערך החברתי המבקש לפצות את מי שנפגע עקב הסתמכות על הבטחת נישואין שהופרה, עומד ערך החופש והאוטונומיה האישית של האדם לבחור את בן זוגו ולקיים מערכות יחסים בין אישיות ובין זוגיות בעולם חברתי שיש בו פתיחות, חופשיות, ללא כפייה וללא התערבות המשפט.

התערבות המשפט מתרחשת רק מקום שהנסיבות מצביעות בבירור על קיומה של מחויבות ממשית לקשר זוגי קבוע החורגת מגדר ציפייה או הבעת רצון או כוונה לכך גרידא. הקושי האמיתי המאפיין את הסוגיה שאנו עוסקים בה הוא באיתורו של קו הגבול בין הבעת כוונה, רצון או ציפייה לבין הבטחה מחייבת במשפט. גבול זה עשוי להיות דק כחוט השערה”.

על כן, בשל טיבם ומורכבותם של היחסים הבין-זוגיים בכלל ושל הבטחת נישואין בפרט – נוקט בית המשפט בזהירות רבה ומטיל על התובע נטל הוכחה ושכנוע כבדים: על התובע פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין – להוכיח בראיות, הן ממערכת היחסים הפנימית בין בני הזוג והן בראיות חיצוניות, כי ההבטחה שניתנה לו חרגה מאמירה סתם בין בני זוג והפכה לאמירה מחייבת, בעלת השלכות, אשר אחד מהצדדים לכל הפחות (התובע) הסתמך עליה וכי נגרם לו נזק עקב הפרתה.

נראה, כי רק במקרים מיוחדים יפסוק ביהמ”ש לטובת התובע פיצויים לא ממוניים, קרי פיצויים בגין סבל, עוגמת נפש או צער.

חישוב גובה הפיצוי

ייערך בהתאם לנזק שאירע במקרה הספציפי ולא בהתאם למצבו של הניזוק לו קוימה הבטחת הנישואין.

חשוב לציין, כי בשל אופיו המיוחד של חוזה הנישואין, התרופה הטבעית להפרת חוזה – האכיפה – אינה עומדת למקבל ההבטחה מקום שזו הופרה, ויהא על הצד שנפגע להסתפק בסעד של פיצויים גרידא.

יודגש, כי גם במקרה בו מפר הבטחת הנישואין נשוי באותה שעה לאישה אחרת, עדיין הוא יכול להיחשב כמי שהפר את הבטחת הנישואין ולהיות מחויב בפיצויים בגין הפרת הבטחתו.