פסקי דין נוטריון - עריכת צוואות

עריכת צוואה נוטריונית

בפסק הדין שניתן ביום 10.9.07 , עז (ב”ש) 1390 פלוני נ’ פלונית :

ביהמ”ש פסק, כי בצוואה הנערכת בפני נוטריון יש להחיל את תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים, תשל”ז – 1977 ,המחייבת את הנוטריון במקרים בהם מדובר במצווה המאושפז בביה”ח או המרותק למיטתו, לקבל תעודה רפואית אשר יש בה לתמוך בגמירות דעתו של המצווה וזאת לפני עשיית הצוואה, ועל מנת להבטיח את חופש רצונו.

מטרה זאת, מחייבת לתת פרשנות מרחיבה למונח “מאושפז בבית חולים” שבהוראת החוק. כמו כן, באשר למונח “מרותק למיטתו” הרחיבה הפסיקה מושג זה, וכללה גם אדם אשר קשה לו להתנייד, אדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו.
במקרים כמו אלו, יש צורך בקבלת תעודה רפואית אשר תוצג בפני הנוטריון, וזאת, בטרם עריכת צוואה. בהיעדרה, נופל פגם באישור הנוטריוני של הצוואה. אותו הפגם, מעביר את נטל ההוכחה על המבקש לקיים את צוואת המנוח, ולהוכיח את גמירות דעתו של המנוח בעת חתימתו על הצוואה.

במקרה דנן, על אף מצבו הרפואי של המנוח – עיוור ומרותק למיטתו, לא הוצגה בפני הנוטריון תעודה רפואית כנדרש בהוראות החוק. גם לא הוצג כל מסמך רפואי ביחס למצבו של המנוח. ומכאן, שנפל פגם מהותי באישור הצוואה הנוטריונית. מצבו הרפואי, הנפשי והפיזי של המנוח, ככל שידוע למועד עריכת הצוואה, מלמד על אדם אשר רצונו לא היה בידיו. היינו, המשיב לא הרים את נטל ההוכחה שרבץ לפתחו, ולא הוכיח כי המנוח היה כשיר לחתום בשעתו על הצוואה, למרות מצבו הרפואי. ולפיכך, הצוואה בוטלה, וכמוהה גם צו קיום הצוואה.

צוואה נוטריונית – הדרישה הצורנית

בפסק הדין שניתן ביום 9.8.05 בעמ (י-ם) 729/05 דר’ יעל סובול נ’ רם לויטין, הדיון נסב אודות שאלת תקפותה של צוואה נוטריונית שאינה נושאת תאריך וחתימה, והאישור הנוטריוני לה הוסף רק 5 שנים לאחר כתיבתה, וכשנה לאחר מות המצווה.
השאלה הנדונה בערכת הערעור הייתה : האם על ביהמ”ש לכבד את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, שלפיו רק עדות הנוטריונית שאישרה את הצוואה תישמע ?
בימ”ש המחוזי פסק, כי התכלית העומדת ביסוד פרשנות הצוואה הינה כיבוד רצון המת, ואם ביהמ”ש שוכנע, כי הצוואה משקפת את רצון המצווה ואת גמירות דעתו, אזי רצון המצווה גובר על הפגמים הצורניים של הצוואה. וככלל, אותן דרישות צורניות – נועדו להבטיח את רצונו החופשי של המצווה, ללא כפייה או השפעה בלתי הוגנת, וכי אין באי מילוי אותן הדרישות לסכל את גילוי דעתו ורצונו של המצווה.

צוואה נוטריונית כביטוי לרצון המצווה

בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביום 24.12.07, פלוני נ’ פלוני, בע”מ 9940/07 נידונה פרשה של אזרח ותושב צרפת שנפטר. על ירושתו חל הדין הצרפתי.
בית המשפט לעניני משפחה נתו צו לקיום צוואתו לפיו המבקשת יורשת את נכסיו בישראל. מאוחר יותר הגישה אשה אחרת בקשה לביטול צוואתו לאור טענתה כי המנוח ערך צוואה שונה מאוחר יותר, ולפי צוואתו האחרונה היא זו שיורשת את נכסיו. המבקשת טענה שבזמן עריכת הצוואה השניה מצבו הבריאותי לא איפשר לו להיות צלול כדי לערוך צוואה. אולם בית המשפט ביטל את הצוואה הראשונה וקיים את הצוואה השניה ממספר סיבות ובין היתר מאחר והצוואה השניה נערכה בפני נוטריון ובפני שני עדים.

בית המשפט התייחס לחזקה שבדין לפיה צוואה נוטריונית מבטאת את רצונו האמיתי של המצווה – ושעל הטוען אחרת נטל הוכחה מוגבר.

חזקת הצוואה הנוטריונית

בפסק הדין ת”ע 261/02 עז’ המנוח ז”ל ואח’ נ’ פלונים, שניתן בבית המשפט לעניני משפחה בנצרת מסביר בית המשפט כי לצוואה נוטריונית קיימת חזקה ראייתית מכח הוראות החוק שהאדם המצויין בה כמצווה עשה את הצוואה. בצוואה נוטריונית, להבדיל מצוואה בעדים, אין צורך בחתימה של המצווה.

כתב הקדש- חתום בפני נוטריון

כתב הקדש- חתום בפני נוטריון (ת.א. 123650/01, ה.פ. 935/05)

סעיף 17 (א) לחוק הנאמנות, תשל”ט – 1979 קובע כי יצירת “הקדש” טעונה מסמך בכתב. הקדשת נכסים לטובת נהנה או למטרה כלשהיא טעונה מסמך בכתב, שנקרא “כתב הקדש”. בכתב ההקדש מביע יותר ההקדש את כוונתו ליצור הקדש וקובע את מטרותיו, נכסיו ותנאיו. כתב ההקדש הוא אחד משלושת המסמכים הבאים:
1. כתב חתום בידי יוצר ההקדש ובפני נוטריון.
2. צוואה של יוצר ההקדש, למעט צוואה בעל-פה (ניתן לערוך בפני נוטריון).
3. הוראת תשלום לעניין סעיף 147 לחוק הירושה.

סוגיה זו הוסברה בפסק הדין שניתן בענין יעקובוב אברהם נגד יצחק מערבי ואח’, בבית משפט השלום בתל אביב ביום 3.8.2008 (ת.א. 123650/01). וכן בפס”ד שניתן בענין מרכז ישיבות בני עקיבא נגד עירית תל אביב, רשם ההקדשים בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 30.7.2008 (תיק ה.פ. 935/05).