נוטריון דינים וחוקים

המהפכה החוקתית וחוקי היסוד

בישראל התרחשה המהפכה החוקתית בשנת 1992. המהפכה החוקתית היא תהליך שהחל עם חקיקתם של שני חוקי יסוד, העוסקים בזכויותיו של האדם: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. לפי דעת השופט אהרן ברק, כאשר כיהן כשופט בבית המשפט העליון ובהמשך כנשיאו, נתן לחוקים הללו מעמד של חוקי על. במעמדם כחוקים במעמד על-חוקי, ניתנה לבית המשפט בישראל, הסמכות להכריז על בטלותם של חוקים, העומדים בסתירה אליהם. עם חקיקת חוקי היסוד והמפכה החוקתית, חל שינוי במעמדן של זכויות האזרח בישראל, ובד בבד עלה כוחו של בית המשפט העליון לעומת הממשלה והכנסת. לדעה זו של הנשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, היו בכירים במערכת המשפט בישראל שחלקו עליה, דוגמת נשיא בית המשפט דאז השופט משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון דאז השופט מאיר שמגר ועוד בכירים רבים.

המשפט בארץ ישראל

לפני הקמת מדינת ישראל, המשפט בארץ ישראל היה מבוסס על המג’לה, קובץ חקיקה עות’מאני. קובץ חקיקה זה היה מבוסס ברובו על המשפט הקונטיננטלי ועל המשפט המוסלמי. מכיוון ששפת המג’לה, השפה הטורקית, לא הייתה מדוברת בארץ ישראל לאחר המנדט הבריטי, שופטים רבים ועורכי דין אימצו לחיקם את המשפט הבריטי, המשפט המקובל האנגלי. לאחר הקמתה של מדינת ישראל, חלו שינויים רבים אשר הפחיתו את השפעתו של המשפט המקובל האנגלי על מערכת המשפט הישראלי. בתי המשפט בישראל החלו באופן עצמאי לפרש חוקים השונים מפירושים השונים מפירושיהם של בתי המשפט האנגליים. כיום ניתן לומר כי ישנה השפעה היסטורית של המשפט המקובל על מערכת המשפט הישראלית. ההשפעה באה לידי ביטוי בעיצובו של החוק הישראלי. המשפט הישראלי מורכב ברובו מחקיקה ישראלית ופירושים של בתי המשפט מהישראליים.