אילו תנאים חייבים להתקיים בצוואה

תנאי דוחה

במצב של דחיית ירושה על ידי תנאי, יש למנות מנהל עיזבון שינהל את עיזבון המנוח. את מנהל העיזבון יכול למנות כותב הצוואה לפני פטירתו, או בית המשפט, או בית דין רבני. מנהל העיזבון יעקוב אחר התקיימות התנאי. במידה וייוצרו תנאים שלא יאפשרו את קיום התנאי, יזכו היורשים לפי דין הירושה. חשוב מאוד שכותב הצוואה יציין בצורה מפורשת מה יקרה אם התנאי לא יתקיים, ולמי הוא ירצה שתעבור הירושה אם התנאי לא התקיים. במידה ובחובה שהוטלה על היורש יש עניין ציבורי מסוים, אזי יכול היועץ המשפטי לממשלה להתערב, ולדרוש את קיום ההוראה.

לעיתים, יהיו תנאים מעוררי מחלוקת בצוואה: לעיתים יתנה כותב הצוואה את הירושה בתנאי לקיום תורה ומצוות, לעיתים בתנאי לשינוי מקום מגורים. במקרים אלו, ניתן לערער על הצוואה בבית משפט. ישנם מקרים בהם כותב הצוואה מתנה את הירושה בכך שהיורשים יעשו “עליה” לישראל. יהיו תנאים שבית משפט יקבל, יהיו תנאים שיידחו על ידי בית המשפט.

תנאי מפסיק

כותב הצוואה ראשי להתנות תנאי מסוים, שאם יפסיק להתקיים על ידי היורש, אזי הירושה תילקח מן היורש. אולם, חובה שהתנאי יהיה תנאי מוסרי, משום שתנאי בלתי מוסרי ייפסל על ידי בית משפט.

כאשר יש בצוואה תנאים האסורים לפי החוק, יפסלו חלקים מהצוואה, או אף הצוואה כולה. החוק הישראלי אוסר על המצווה להורות בצוואה על ביצוע עברות פליליות, או עברות מוסריות. למשל: בית משפט רשאי לבטל צוואה שמתנה את העברת הירושה לבן בתנאי שיתגרש, משום שזהו תנאי בלתי מוסרי. במקרה זה, על היורשים לפנות אל הבית משפט לענייני משפחה, והשופט ראשי לבטל את הצוואה.

גם הוראה שלא ניתן ליישמה, כגון: לצוות רכוש לאדם שמת כבר, בטלה, וחלק זה ברכוש יעבור ליורשים בירושה על פי דין.

יורש אחר יורש

אחד מהתנאים הנפוצים בצוואות, הוא יורש אחר יורש. כלומר, הירושה עוברת לאחד מן היורשים, ולאחר תקופה מסוימת, תעבור הירושה ליורש אחר. למשל: דירת המנוח תישאר בידי בת הזוג, ולאחר פטירת בת הזוג, תחולק הדירה בין היורשים. החוק בישראל קובע שניתן לצוות ציווי זה על שני יורשים בלבד. כאשר היורש החלופי לא יוכל מסיבות מסוימות לשמש כיורש, אזי ניתן להגדיר מראש בצוואה מיהו “יורש במקום יורש”. מומלץ מאוד שכותב הצוואה יגדיר זאת, כדי למנוע טעויות או מחלוקות בעתיד.

חוק צוואה וירושה במדינת ישראל

לפי חוק הירושה, התשכ”ה- 1965, ניתן לערוך צוואה בארבעת הדרכים הבאות:
• צוואה בכתב יד- צריכה להיכתב במלואה בכתב ידו של המצווה, להכיל את התאריך בו נערכה, וכן את חתימתו של המצווה (בכתב ידו). צוואה בכתב יד המורה מה ייעשה ברכושו של האדם לאחר מותו, מהווה צוואה תקפה לכל דבר ועניין.
• צוואה בעדים – הינה מסמך בכתב, הנושא את תאריך עריכתה, את חתימת המוריש, וכן את חתימתם של שני עדים. זוהי הדרך הנפוצה ביותר לעריכת צוואה. לרוב, נערכים צוואות מסוג זה במשרד עורכת דין, כאשר המצווה מסתייע בשירותי עורך הדין הן על מנת לנסח את צוואתו בצורה הולמת, והן על מנת לוודא שהצוואה אכן עומדת בדרישות החוק. על כן, מומלץ לאדם המעוניין להשאיר צוואה בעדים, לערוך את צוואתו אצל עורך דין הבקיא במלאכתו שיכול לתת ללקוח רמת ביטחון גבוהה שלאחר מותו ייעשה ברכושו כרצונו (כפי שציווה).
• צוואה בפני רשות – הינה אמירה בעל פה בפני אחד מהאנשים המנויים בסעיף 22 לחוק הירושה (שופט, רשם, נוטריון) אשר לגביה נערך פרוטוקול, ואותו שופט או רשם מאשר על פני הפרוטוקול כי הוא נערך בפניו. השימוש בדרך זו לעריכת צוואה הוא נדיר ביותר.
• צוואה בעל פה או צוואת שכיב מרע – הינה כאשר אדם רואה את עצמו, בנסיבות מיוחדות ומוצדקות (בכפוף לחוק), עומד אל מול פני המוות, ולפיכך מצווה האדם (כחלק מפרוטוקול הצוואה) בפני שני עדים בעל פה, ואלו עורכים זיכרון דברים ומפקידים אותו אצל הרשם לענייני ירושה סמוך ככל האפשר לאמירת הדברים. הדבר מהווה הליך חוקי לעריכת צוואה. כמו כן, צוואה של המצווה בדרך זו, תפקע כעבור חודש מהרגע בו הוסר האיום על חייו, במידה ואותו אדם נשאר בחיים.
מי שערך צוואה בכתב יד, בעדים או בפני רשות, רשאי ואינו חייב להפקידה אצל הרשם לענייני ירושה.

תקפות צוואה

חשוב לציין כי באפשרותו של כל אדם לשנות את הוראות הצוואה אשר ערך בכל עת שיחפוץ, וזאת באמצעות עריכת צוואה חדשה באחת מהצורות שהוזכרו לעיל, או לחילופין באמצעות השמדה פיזית של הצוואה (על כל עותקיה באם נחתם יותר מעותק אחד). במקרה ובו קיימת סתירה בין מספר צוואות שערך אותו אדם, תמיד תהיה קיימת עדיפות לצוואה העדכנית ביותר (מבחינת הזמן הכרונולוגי שנערכה). כמו כן, יצוין כי אין ביכולתו של אדם להגביל את החופש שלו לצוות, ועל כן כל התחייבות מצדו שלא לשנות או לא לבטל את צוואתו בעתיד לא תהיה תקפה