בירור אבהות כאשר אין חשש ממזרות

בירור אבהות כאשר אין חשש ממזרות

עובדות המקרה:
לטענת הבעל אשתו התעברה בטרם הנישואין, לדבריו יש ספק באשר לאבהותו. אין חשש לממזרות שכן מועד ההתעברות היה לפני הנישואין, הצדדים הגיעו לידי הסכמה בנוגע לדמי המזמנות שישולמו.
השאלה המשפטית: האם ניתן לבצע בדיקת רקמות כדי לברר אבהות?

בפסק הדין בתיק תמ”ש 42126-07-10 ל.ס. (קטינה) ואח` נ` מ.ע ואח` מצאנו מקרה דומה,
במקרה זה ביקש האב לבדוק אבהותו לגבי בתו בת ה-8 על מנת להסיר ספקות מלבו אחת ולתמיד וכדי להיות דמות אב לביתו אותה הכחיש עד כה. ההורים לא נישאו מעולם ואין חשש לממזרות. האב משלם מזונות בהתאם להסכמות שקיבלו תוקף פס”ד מאז היותה בת שנתיים.

ביהמ”ש קיבל את בקשתו לאחר שבדק את טובת הילדה בזוויות שונות, בהתייחסו לזכות הילד לדעת מי אביו ציטט את השופט ג`יוסי:

“לא יימצא חולק, כי בכל תביעה המערבת את עניינו של קטין, יש לבחון אותה על פי עקרון העל של טובת הקטין הספציפי. אומנם, חוק מידע גנטי, גם לאחר תיקון מס` 3, אינו מציין עקרון זה מפורשות. יש לציין כאן, כי עקרון זה נכלל בהצעת החוק לתיקון מס` 3, וזאת בסיפא של סעיף 28א` להצעה, ובלשון זו: “… לא יורה בית המשפט על עריכתה אלא אם כן נוכח כי הבדיקה אינה פוגעת בטובתו”, אך בנוסח הסעיף שהתקבל בחוק, הדבר הושמט מסעיף 28א`. לדידי, אין לראות בכך זניחה של אותו עקרון, וסבורני כי חוק מידע גנטי אינו גורע מהוראות כל דין אחר, ושעה שנדרשים ליישם את הוראותיו בעניינו של קטין, הרי שאין לפסוח מעל אותו עקרון על. רוצה לומר, כי התנאים שמניתי לעיל לשם ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה, הינם בגדר תנאים הכרחיים, אך לא בלעדיים, כאשר ראש לכל, ובכל מקרה ומקרה שמונח לפתחו של בית משפט ובו מתבקש הוא להורות על ביצוע בדיקה גנטית שלתוצאותיה השלכות ישירות על הקטין, יש לבחון את טובת הקטין הספציפי העומד לנגד עינינו, היינו, האם בירור התביעה וביצוע הבדיקה המבוקשת עולים בקנה אחד עם האינטרסים שלו? כך נהגה הפסיקה לפני חקיקת החוק, כך גם לאחריו וכך יש לנהוג לאחר תיקון מס` 3.

עקרון זה זכה לסיקור נרחב במסגרת פסיקת בתי המשפט ועל התוכן שנושא על גבו מושג זה של `טובת הילד` נאמר לא אחת, כי מדובר במונח אמורפי שמעת לעת נדרשים בתי המשפט לצקת בו תוכן ולעצב קריטריונים לצורך ישומו במקרה הקונקרטי העומד לדיון (ראה בע”מ 9358/04, פלונית נ` פלוני מיום 2.5.05, פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]). בהקשר שלנו – בירור אבהות, נמצא כי פסיקת בתי המשפט אף לפני חקיקת חוק מידע גנטי, גילתה קו מנחה ברור לפיו זכותו של כל קטין לדעת מיהו אביו וזאת מתוקף זכותו לכבוד, הזכות המגלמת אינטרסים, רצונות וזכויות אשר אחת העילאיות שבהן היא זכות האדם להכיר או לדעת מוצאו, זהותו, מקורו, ייחוסו ומורישיו למען לא יהא תלוש, אלמוני ובן בלי שורש…. דומה, כי בדרך כלל, טובתו של כל ילד שידע מיהו אביו, וכך יש לפרש את הוראות החוק עליהם עמדתי קודם.”

בהתייחסות לזכות הילד שאביו יתייחס אליו כאל בנו – צוטט את כב` הנשיאה בייניש בע”א 7155/96 פלוני נ` היועמ”ש, פ”ד נא(1) 160, 176 :
“אף הוריו לילדיו של אדם הם חלק מאישיותו, חלק מ`האני` האישי, המשפחתי והחברתי שלו, אולי יותר משמו. אומנם זהות הורים אינה דבר הניתן לבחירתו וקביעתו של אדם, אולם התייחסותו של אדם לזולתו כאל בנו – בתו, או התייחסות הבן – הבת לאדם כאל הוריהו, מבטאת את אישיותו, רגשותיו וחובותיו במשור האתי – מוסרי”.

ועוד הרחיב שם בעניין זה על החשיבות ברפואית והרגשית.

במקרה נוסף בתיק תמש059040/06 דובר באב ששימש דמות אב לילדיו במשך שנים ביהמ”ש קיבל את בקשתו לברר אבהותו באשר אין חשש לממזרות. באומרו:
“בסיכומו של דבר האמת היא השיקול המרכזי. על הקטינים והנתבע לדעת בברור מי אב הילדים.
כל קביעה משפט ללא בדיקת הרקמות ישאיר את הצדדים בסימן שאלה עד סוף חייהם. דבר אשר יכרסם מערכת היחסים בין הקטינים והנתבע כאביהן דבר הנוגד טובת הקטינים.”

מן הכלל אל הפרט,
על פי הסקירה שהובאה נראה כי ביהמ”ש יעתר לבקשת אב לבירור אבהות במקום שאין חשש לממזרות ולו רק משום טובת הילד וכל זאת כפוף לשיקולי טובת הילד במקרה הספציפי.