פטור משירות צבאי - באילו נסיבות?

שאלת הפטור משירות צבאי ונסיבותיה מטרידה קהל אוכלוסייה רחב.

החוק אשר מסדיר את נושא הפטור משירות צבאי הינו חוק שירות ביטחון (נוסח משולב), התשמ”ו-1986‏.
קיימים סוגי פטור שונים משירות צבאי, ביניהם, פטור משירות על פי דין, פטור מטעמי הכרה דתית פטור מטעמי מצפון או פטור מטעמים אחרים כגון טעמים בריאותיים.
פטור משירות על פי דין המעוגן בס’ 39 לחוק לפיו (1) אם לילד ואשה הרה יהיו פטורות מחובת שירות בטחון משהודיעו על כך; (2) אשה נשואה פטורה מחובת שירות סדיר יוצא-צבא; (3) אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות . יוצא-צבא, אשה, הרואה עצמה נפגעת על ידי החלטה של רשות כאמור רשאית, בתנאים ובדרך שייקבעו בתקנות, לערור עליה לפני ועדת ערר שימנה שר הבטחון. ועדת הערר לא תהא קשורה בסדרי דין ובדיני הראיות אלא תפעל בדרך שתראה מועילה ביותר לבירור השאלות העומדות להחלטתה.

קיים גם פטור מטעמי הכרה דתית

קיים גם פטור מטעמי הכרה דתית (ס’ 30א לחוק) לפיו: מיועדת לשירות בטחון שהצהירה בכתב לפי סעיף 15לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971, בפני שופט או דיין בבית דין רבני, שלושה אלה: (1) טעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון; (2) היא שומרת על כשרות בבית ומחוצה לו; (3) היא אינה נוסעת בשבת – תהא פטורה מחובת שירות בטחון לאחר שתמסור את התצהיר, באופן ובמועד שייקבעו בתקנות, לפוקד שהוסמך לכך.

ס’ 36 לחוק שירות הבטחון (להלן: “החוק”) מדבר על סמכות לפטור משירות ולדחות שירות הקובע כי:

“שר הבטחון רשאי בצו, אם ראה לעשות כן מטעמים הקשורים בהיקף הכוחות הסדירים או כוחות המילואים של צבא-הגנה לישראל, או מטעמים הקשורים בצרכי החינוך, ההתיישבות הבטחונית או המשק הלאומי, או מטעמי משפחה או מטעמים אחרים – (1) לפטור יוצא-צבא מחובת שירות סדיר, או להפחית את תקופת שירותו; (2) לפטור יוצא-צבא מחובת שירות מילואים לתקופה מסויימת או לחלוטין; (3) לפי בקשת יוצא-צבא או מיועד לשירות בטחון שאינו יוצא-צבא, לדחות בצו, לתקופה שיקבע בו, את מועד ההתייצבות שנקבע לאותו אדם לפי חוק זה לרישום, לבדיקה רפואית או לשירות בטחון או להמשך שירות זה אם כבר החל בשירות”.
בית משפט השלום זיכה מחמת הספק נאשמת ששינתה הכרתה הדתית לאחר קבלת פטור משירות בטחון (פ 1216/06)
לטענת המאשימה הצהירה הנאשמת הצהרה כוזבת על כך שטעמים שבהכרה דתית מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, על מנת לקבל פטור משירות בטחון לפי סעיף 40 לחוק שירות בטחון. לטענת הנאשמת היא נתנה את ההצהרה בתקופה בה אכן ניהלה אורח חיים דתי ולכן ההצהרה אינה שיקרית, אך כעת חל שינוי בהכרתה הדתית והיא אינה מגדירה עצמה כדתיה. בית המשפט קבע, כי הכרה דתית לעניין הפטור כוללת הן הכרה פנימית סובייקטיבית, והן מתן ביטוי גלוי לה בדמות שמירה על מצוות הדת. להליך הפלילי יהיה מקום רק במקרים בהם הביטוי ההתנהגותי החיצוני מעיד בבירור ובמובהק על היעדר הכרה דתית בעת מתן ההצהרה, תנאי שאינו מתקיים במקרה דנן. מטבע הדברים תפיסות עולם יכול ויעברו שינוי ושינוי כאמור אינו ענין להליך פלילי.

זונשיין ואח’ נ’ הפרקליט הצבאי הראשי (בג”צ 7622/02): שר הביטחון אינו חייב ליתן פטור לחיילים המסרבים לשרת בשטחים מתוך סרבנות מצפון סלקטיבית
חוק שירות בטחון מקנה לשר הבטחון הסמכות לפטור אדם משירות מטעמים שונים. השר קבע כי יינתן פטור לסרבנים שסירובם נובע מסרבנות מצפון מלאה, אך לא לכאלה המסרבים מתוך סרבנות מצפון סלקטיבית. בית המשפט העליון קיבל עמדה זו וקבע כי בשל הסיכון המוגבר לביטחון המדינה כתוצאה מריבויים של סרבנים סלקטיביים רשאי שר הביטחון שלא לתת פטור לסרבנים אלה.

דנג’צ 7802/04 – לאורה מילוא ואח’ נגד שר הבטחון ואח’, תק-על 2004(4), 719.
בהחלטה נשוא הדיון הנוסף נקבעה ההלכה לפיה עקרון השוויון מחייב שוויון בין גברים לבין נשים במתן פטור משירות צבאי מטעמי מצפון ולכן מחייב החלת סעיף 36 לחוק שירות בטחון על נשים ומתן פטור מטעמי מצפון לנשים רק במקרים של “סרבנות מלאה”. השופט חשין קובע כי החלטה זו אינה מצדיקה דיון נוסף שכן אינה סותרת הלכות קודמות, ואף אם תשונה והפטור לנשים יינתן מכח סעיף 39 עדיין יינתן רק במקרי סרבנות מלאה.
לכאורה, קיימות מספר דרכים לקבלת פטור משירות צבאי סדיר