ירושה לקטין

ירושה לקטין

ראשית, למען ההבהרה, ראוי לציין כי קטין הינו אדם אשר טרם מלאו לו 18 שנים.
במסגרת צוואה המוריש עשוי לחלק את רכושו בין מס’ יורשים, ביניהם עשויים
להיכלל הן בגירים (גיל 18 מעלה) והן קטינים. על אף העובדה לפיה המוריש יכול
להטיל הגבלות שונות לגבי רכוש שיירש בגיר, בדר”כ הירושה עוברת אל היורש
הבגיר אשר רשאי הוא לנהוג בה בהתאם לרצונו הבלעדי. לא כך דבר כאשר מדובר
בקטין. כאשר קטין יורש רכוש מסויים, בין אם מדובר בכספים מחשבון בנק ובין אם
מדובר בנכס מקרקעין (דירה לדוגמא) הוא אינו רשאי עפ”י חוק לנהוג ברכוש ולקבל
החלטות רצונו, כי אם על אפוטרופוס לדאוג לרכוש ולנהל אותו עבור הקטין עד הגיעו
לגיל 18. יצויין, כי עפ”י חוק, האפוטרופסים הטבעיים של הקטין הינם הוריו. עם זאת,
ייתכן כי בשל חשש המוריש כי הורי הקטין עלולים לפגוע בזכויותיו הרכושיות ואף
ל’גזול’ מהקטין חלק מהרכוש, רשאי המוריש לקבוע בצוואה כי יתמנה אפוטרופוס אחר (אובייקטיבי)

לעניין הרכוש אשר הינו מוריש לקטין. האמור לעיל עסק במקרה ובו
מלכתחילה הרכוש מצווה לקטינים. אולם, ייתכן מצב ובו הרכוש יגיע בעקיפין אל קטינים
בשל מות יורש לפני המוריש. לפיכך, בכתיבת צוואה, יש לתת את הדעת על האפשרות
כי היורש הבגיר ילך לעולמו לפני המוריש, ובמקרה כזה, ככל וליורש ילדים, הרכוש אשר
היורש שנפטר אמור היה לרשת יועבר לילדיו. כאמור לעיל, ככל והילדים הינם קטינים,
אזי בן או בת הזוג (אמם או אביהם) יהיה אפוטרופוס הטבעי על פי חוק. ייתכן ותוצאה זו
אינה רצוייה למוריש, וזאת לדוגמא נוכח יחסים עכורים עם בן/בת הזוג של ילדם, אשר
בשל כך, ומן הסתם, המוריש אינו מעוניין כי הם ינהלו וישלטו ברכוש אשר יועבר אליהם.
על כן, אף אם בכוונת המוריש לחלק את רכושו בין בגירים בלבד, עליו לצפות מצב ובו
יורש ילך לעולמו לפניו, או אז קיימת סבירות כי הרכוש יגיע אל קטין, ובמצב זה ראוי
לקבוע את זהות האדם שישלוט על רכוש הקטין וינהלו (ולמעשה מי לא), הכל בהתאם
לרצונו של המוריש.

העברת דירה במתנה

לרוב אדם מצווה בצוואה את רכושו, לרבות דירתו, לאחר פטירתו. אולם, קיימת
חלופה להעברת הזכויות והבעלות בדירה עוד בחיים, במתנה/ללא תמורה, וזאת
מטעמים כאלה או אחרים של כל אחד ואחד. חשוב לציין כי העברת דירה במתנה/ללא
תמורה נחשבת כעיסקת מקרקעין לכל דבר ועניין, למעט העובדה כי לא התקבלה כל
תמורה. ובאומרנו עיסקה, הכוונה כי יש צורך לערוך הסכם מתנה או תצהירים (של
נותן ומקבל המתנה), לדווח על העיסקה לרשויות המס ולקבל את האישורים הנדרשים
מהרשות המקומית. כמו כן, יש כמובן לבצע העברת הדירה בטאבו (לשכת רישום מקרקעין)
על שם מקבל המתנה. עוד ראוי לציין, כי עיסקת מתנה בין קרובים (העברת דירה במתנה) כהגדרתם בחוק, פטורה

ממס שבח ומחוייבת ב 1/3 מס רכישה בלבד. עסקת מתנה בין בני זוג המתגוררים יחדיו
בדירה פטורה אף ממס רכישה. כאמור, לנותן מתנה שיקולים כאלה ואחרים מדוע החליט
להעביר את זכויותיו בדירה במתנה לבן משפחה עוד בחייו, ולא באמצעות צוואה לאחר מותו.
אולם, כאשר עסקינן בתחום הירושה, אזי בדר”כ השיקול להעביר דירה במתנה עוד בחיים
הינה בכדי למנוע חילוקי דעות ומאבקים בין יורשים לאחר מות האדם/המצווה. החסרון
בהעברת דירה במתנה לבן משפחה, הינו כי נותן המתנה עשוי למצוא עצמו במצב בו הוא
זקוק לכסף וזאת ללא אפשרות למכור או לממש את הדירה אשר נתן במתנה, לעומת הורשה
בצוואה המותירה את הבעלות בדירה בידי המצווה, כל חייו עד פטירתו, ורק לאחר פטירתו
הזכויות בדירה עוברות למי שקבע כיורש בצוואתו. על אף האמור, יורשים או יורשים
פוטנציאליים עשויים לתקוף העברת דירה במתנה לבן משפחתם, וזאת לדוגמא במקרה ויש
חשש כי נותן המתנה אינו היה צלול בעת מתן המתנה. כאמור, יש לרשום את הדירה בטאבו
ע”ש מקבל המתנה. יצויין, כי במקרים ובהם מדובר בדירת נותן המתנה אשר בכוונתו להתגורר בה עד יומו האחרון, חובה לערוך הסכם מתנה ובו לקבוע הוראה כי נותן המתנה יתגורר בדירה
עד פטירתו (לרבות רישום הערה בטאבו), ורק לאחר מכן מקבל המתנה יהיה רשאי לפעול
ולעשות בדירה ככל העולה על רוחו. לסיכום, קיימים יתרונות לצד חסרונות בהעברת
דירה במתנה/ללא תמורה לבן משפחה, לעומת הורשת הדירה בצוואה, אשר גם לה
יתרונות וחסרונות.

צעירים רבים אינם מיחסים חשיבות לעריכת צוואה, אולם זו טעות.

הצוואה נועדה לחלק את רכושו של המצווה לאחר פטירתו, באופן בו הוא היה חפץ לחלקו. כאשר צוואה איננה נערכת, חל חוק הירושה.
חוק הירושה קובע חלוקה ברורה של הרכוש, ולמעט מצבים בהם מי מהיורשים מוותר על חלקו, לא ניתן לחלק את הרכוש באופן שונה מהאמור בחוק.
לעומת זאת, כאשר המצווה הותיר צוואה אחריו, הצוואה גוברת על חוק הירושה.
חשוב לציין, כי מצווה יכול מהלך חייו לשנות את צוואתו, והצוואה האחרונה היא הקובעת. כך שגם אדם צעיר, יכול לערוך צוואה מבלי לחשוש כי זו תחייב אותו באם יחול שינוי ברצונותיו במהלך השנים.
לאחרונה פנתה אליי לקוחה בנוגע לצוואה. בשיחת הטלפון היא הבהירה לי שהמדובר בצוואה עבור אביה. האב אינו דובר עברית ולכן היא רוצה להתלוות אליו לפגישה.
ואולם, החוק קובע, כי אם הנהנה מהצוואה נוכח בעת עריכתה או היה קשור באופן כלשהו לעריכתה – הצוואה פסולה!
כלומר, אם הבת נהנית מהצוואה – אסור לה לקחת חלק בעריכתה, אף לא להיות נוכחת בעת עריכת הצוואה.
הרציונאל מאחורי איסור זה נובע בשל החשש שמא הנהנה ישפיע השפעה לא הוגנת על המצווה. לדוגמה, מצב בו האב תלוי כל כולו בבת, אולם אין הוא רוצה לצוות לה את רכושו. יתכן מצב בו הבת משפיעה עליו תוך כדי איומים ממשיים או איומים לכאורה, אשר מלחיצים את האב, ויגרמו לו לעשות כל שתדרוש ממנו הבת, העיקר שתמשיך לדאוג לו כיוון שבלעדיה – הוא חסר אונים.
יודגש, כי המצווה לא צריך בכלל להראות את הצוואה לאף אחד, שכן ביכולתו להפקיד אותה אצל עורך הדין או לחילופיו אצל רשם הירושות. ולכן, גם אם המצווה תלוי כל כולו בבתו, אך מעוניין לצוות את רכושו לאדם אחר, לא יחול עליו כל איום הואיל ובתו כלל לא תדע מה ציווה האב.
במקרה בו הנהנה מעורב בהליך הציווי, ולאחר פטירת המצווה תוגש התנגדות על ידי מי מהמעוניינים, הרי שהצוואה תיפסל מיידית, והרכוש יחולק על פי חוק הירושה.
לכן, בבואכם להכין צוואה – אנא הקפידו לשמור על ניטראליות המלווים, ועל חוקיות הצוואה. הרי רצונו של המצווה הוא, כי צוואתו האחרונה היא זו אשר תתקיים.